ב-באוקטובר 2014 גוגל חשפה תוכנת מייל נסיונית שתרוץ במקביל לג'ימייל שכולנו רגילים ואוהבים. בהתחלה זאת היתה גרסה רק לטלפונים לאנדרויד והיו חסרים הרבה דברים, אך גוגל לאט לאט שיפרו דברים וכרגע האפליקציה קיימת בכל הפלטפורמות כולל ממשק וובי בשביל עבודה על המחשב ואייפונים. האפליקציה פתוחה לכל מי שיש לו ג'ימייל שזה בערך כולם ואני זוכר שישר רציתי לבדוק איך גוגל מנסה להמציא את הגלגל בעולם המייל, הרבה שנים אחרי שהם חידשו עם ג'ימייל שלפניו לא היינו רגילים לעבוד עם שרשראות של מיילים מחוברות, תגיות ופילטרים מתוחכמים. כשניסיתי את השירות לפני שנה בערך, לא התעמקתי יותר מדי ומהר מאוד חזרתי לממשק המוכר והטוב של ג'ימייל, בלי לחשוב יותר מדי למה חזרתי. אני שמח לבשר לכם שלפני כמה שבועות החלטתי לתת עוד צ'אנס לגוגל אינבוקס, ואני כל כך שמח שעשיתי את זה. גוגל ליטשו ושיפרו דברים שם, ואני חייב להגיד שהם מצליחים לשנות הרגלים רעים שלי והפכתי להיות יותר יעיל בכל מה שקשור לתקשורת שלי בעבודה.

אז נתחיל עם הסבר קצר במה שונה גוגל אינבוקס מג'ימייל ואיך הוא עשה את זה. גוגל אינבוקס לדעתי הוא שילוב של אימייל ולוח משימות ולכן הוא מאוד מתאים למייל של עבודה, אבל לא רק – כל תיבת דואר משימתית כמו של סופר אמא שמתקתקת מליון משימות ביום יכולה להנות מכך, אם המייל שלה הוא חלק מהכלים שלה. השימוש היומיומי באינבוקס הוא בשלושה כפתורים שאתם רוצים לבחור לכל מייל שמגיע. המשמעותי ביותר עבורי הוא הראשון והוא נקרא Done או סימן של וי הוא עבור מיילים שביצעתם את מה שרשום שם, והוא נעלם מהאינבוקס ונכנס לתיקייה של done. למעשה זהו פיצ'ר דומה לכפתור הארכיב שפינה מייל מתיבת דואר הנכנס לתיקיית ארכיב, אבל השינוי בשם הוא כל כך משמעותי שהוא שינה לחלוטין את ההתנהגות שלי. יש בי ובאנשים אחרים משהו אספני שלא רוצים לנקות את תיבת דואר הנכנס לארכיב ולכן לא הייתי משתמש כל כך בפיצ'ר של הארכיב, אבל עכשיו כשקוראים לזה done אני משתמש בזה כל הזמן, מבסוט מכך שסיימתי את המשימות ואני מנקה את השולחן. מצחיק איזה שינוי התנהגותי התרחש אצלי רק בגלל שינוי בשם, אבל עכשיו אני למעשה כל הזמן שומר על המייל שלי נקי ומסודר רק עם אימיילים שאני עדיין צריך לטפל בהם. כמובן שברגע שנכנס מייל חדש לשרשור של מייל שביצעתי, הוא חוזר לאינבוקס.

הכפתור השני הוא pin to inbox כלומר סיכה משרדית שלמעשה מצמידה את המייל לאינבוקס הראשי ולמעשה זאת הפעולה ההפוכה מכפתור ה-done מכיוון שהיא מחזירה מייל או שרשור שלם ממקום אחר כמו תיקיית done או תגית כלשהי וממקמת אותה באינבוקס.
הכפתור השלישי בה אתם יכולים לבחור הוא מעניין במיוחד והוא snooze. מה שזה עושה הוא שאתם בוחרים מועד בו אתם רוצים שהמייל יקפוץ לכם והוא נעלם (נכנס לתיקיית snooze) וחוזר לראש האינבוקס שלכם במועד שבחרתם. אתם בטח מבינים למה זה טוב – אם אתם מחליטים שאתם רוצים לטפל בזה בזמן יותר מאוחר.

יש עוד פיצ'רים כמו bundles שמחליפים את labels אבל אני צריך עוד להתנסות בזה לפני שאני מדווח לכם. בינתיים אני יכול לסכם שבזכות אינבוקס, כל המיילים שמופיעים כרגע בתיבת הדואר שלי הם מיילים שאני צריך לטפל בהם ואני פועל בקנאות על לשמור על המייל שלי נקי מהסחות דעת. אני מאוד ממליץ לכם להתנסות בגוגל אינבוקס אם זוהי תיבת המייל שלכם בעבודה או מכילה הרבה משימות שאתם צריכים לעשות. למעשה גם במייל הפרטי שלי אני עובד עכשיו עם גוגל אינבוקס ומסתבר שבעצם שם כיף לשמור על סדר ולוודא שאתם לא שוכחים שום דבר.

לפני שבועיים גוגל יצאו עם שדרוג משמעותי לממשק הג'ימייל בו הם הציגו בגאווה את הקונספט החדש שבו ה-inbox מתפצל לכמה טאבים שונים, מחולקים לפי קטגוריות שגוגל קבעו כגון סוציאלי ופרסומות, עם אפשרות ליוזר לערוך את הנושאים ולהתאים אותם עבורו. למרות שהייתי סקפטי לגבי הנוחות בפיצול הדואר הנכנס שלי, החלטתי לא להיות שלילי מבלי לנסות, ולזרום עם ההמלצה של גוגל לפצל את תיבת המייל האישית שלי לשלוש לשוניות. הרעיון הוא שכאשר מייל חדש נכנס הוא אוטומטית מתאחסן באחד הטאבים לפי הבנת גוגל. במידה ואתם חושבים שהטאב שגוגל בחר עבורכם אינו מתאים, אתם יכולים לגרור את המייל לטאב המתאים. עם הזמן גוגל ילמד לזהות יותר טוב מה מתאים לטאב של חברים לדוגמא ומה שייך לעבודה. אחת הביקורות היחידות שהיו לי על הממשק החדש היתה העדר אינדיקציה למספר המיילים שלא נקראו בכל טאב, למרות שיש שפע של מקום בטאבים.
באופן כללי אני מבין מדוע גוגל באו עם הפתרון של חלוקת ה-inbox  לטאבים. המון אנשים כיום משתמשים באימייל שלהם כדרך התקשורת המרכזית שלהם ומקבלים עשרות מיילים ביום שקשורים לעבודה ו/או החיים הפרטיים מחברים, ממשפחה, ממבצעים ואינדיקציות מפייסבוק, ומתקשים לעמוד בכמויות הדואר הנכנס ולעשות סדר בין עיקר לתפל, בין לימודים, עבודה וחיי חברה. גוגל חשבו לעצמם שבאמצעות בינה מלאכותית הם יכולים לעזור למשתמשים שלהם לעמוד בשתף האינפורמציה שמציף להם את תיבת הדואר.
נקפוץ לסוף וכבר אספר לכם שאחרי שבועיים נסיון החזרתי את הג'ימייל שלי כך שתהיה לי תיבת דואר נכנסת אחת, אבל הניסוי הזה רק הזכיר לי את המחשבות שיש לי על כל נושא הפיצול שכולנו חווים היום בעולם הדיגיטלי שתופס חלק משמעותי מהיום שלנו.
כאשר התוודתי לראשונה לקונספט של טאבים בגרסה הראשונה של דפדפן פיירפוקס, מהר מאוד יצרתי הרגלי גלישה של קריאת עיתון באמצעות פתיחת טאבים של כל הכתבות שמעניינות אותי על סמך הכותרת שלהם ואח"כ קריאה של טאב אחרי טאב. בצורה דומה הייתי מחפש דברים בגוגל, פתיחת טאבים רבים ולאחר מכן בדיקה של כל אחד מהם. הרבה פעמים לא הייתי מסיים לעבור על הטאבים הרבים שפתחתי לעצמי וכך הייתי מוצא את עצמי עם אין ספור לשוניות, שהייתי מסרב לסגור לפני שהייתי קורא את התוכן שבהם, בגלל החשש לאבד אינפורמציה חשובה שלא אוכל לחזור אליה יותר מאוחר. עם התפתחות הדפדפנים, נוסף פיצ'ר חדש וחשוב ששומר את כל הטאבים של היוזר, גם לאחר שסוגרים את הדפדפן. עכשיו כבר ניצבתי עם חובות קריאה רבים יותר וכיום המצב הרגיל שלי הוא שיש לי עשרות טאבים פתוחים בכל אחד משלושת הדפדפנים שלי. לעיתים קרובות שאשתי שואלת אותי מה אתה עושה, אני עונה לה "סוגר טאבים", כלומר מנסה לסגור מספר מצומצם של טאבים לאחר קריאה מהירה. לפעמים, כשקוראת טעות אנוש או טכנית, למרות שהדפדפן אמור לשמור לי את כל הלשוניות, בכל זאת אני מאבד עשרות מהם והדפדפן נפתח נקי וחדש. באופן מוזר, באותו רגע אני מרגיש סוג של שחרור וכאילו הורדתי מעצמי כמה קילו של חובות וסידורים.

העניין הוא שהמולטי טסקינג או בשמו העברי ריבוי המשימות, הפך להיות אחד מהמאפיינים המרכזיים של החיים של הדור הנוכחי שמשתמש בטלפון הנייד ובמחשב בצורה אינטנסיבית. בני נוער כיום קופצים ממבט למורה שמסביר משהו על הלוח, לכתיבת עדכון בטוויטר בטלפון הנייד וקריאת העדכונים של חבריהם בפייסבוק. בפייסבוק אנשים מרגישים לחץ להיות אקטיבים כדי לשמר את הקיום הדיגיטלי שלכם ובכך ליצור כמה זהויות שפועלות במקביל באותה נקודת זמן. הרבה פעמים אני מרגיש שזה מאוד קשה ומעייף, אך הרצון להיות נוכח בכל המקומות בו זמנית הוא חזק ממני. אנשים היום מפחדים שדברים חשובים ומעניינים קורים במקום כלשהו באינטרנט בזמן שהם עושים דבר אחר והרגשת הפחד להחמיץ היא תמידית.
מלבד הקושי בלתחזק ריבוי זהויות, יש גם את עניין עומס האינפורמציה שזורם בגלים אדירים ושוטף אותנו דרך המכשירים שלנו. רק במחשב שלי, מלבד שלושת הדפדפנים המלאים בחומר לקריאה, או מהווים מעין תזכורת לבצע איזשהו עיסוק, יש לי מקומות נוספים בהם יש לי ריבוי ערוצים מקבילים: לוח המשימות שלי ושלוש תיבות מיילים שאני צריך לבדוק באופן תדיר ולהגיב. גוגל רידר (ז"ל) היה עוד כלי RSS שעזר ללקט כתבות מבלוגים שאני מתעניין בהם. בסופו של דבר מבלי לשים לב הפסקתי להשתמש בו, לאחר שקיבלתי כל כך הרבה חומר שחצי מעניין אותי והייתי צריך לסרוק ולקרוא. הייתי יכול לבלות שם ימים שלמים עם תחושה קלה של אשמה, והיה לי קשה לעזוב את התוכנה ולהפסיק לקרוא.
לפעמים אני מזכיר לעצמי את אמא שלי והצמא הבלתי פוסק שלה למידע ותרבות. לפני עשרים שנה היא היתה אוסרת על כל הבית לזרוק את העיתונים לפני שהיא עוברת עליהם אחד אחד ובודקת שאין כתבה שמעניינת אותה. מהר מאוד הצטברה אצלה ערימת עיתונים אדירה שגדלה משבוע לשבוע ונעלמה רק אחרי שהבית שופץ ואימי החליטה לוותר על הנושא. באותה תקופה היא היתה מקליטה במכשיר הוידאו כל תוכנית או סרט שהיה מעניין בערוץ 1 או 2 ואחרי זמן קצר היא מילאה ארון שלם בקלטות שחורות וגדולות כתובות בכתב צפוף על תכולתם. לאחר זמן מה ניסיתי להסביר לה שאין לה שום סיכוי להשלים את הפער בין מהירות ההקלטה ומהירות הצפייה, בהתחשב בכמות העיסוקים שלה, ואכן באיזשהו שלב היא ויתרה והיום היא צופה מעט מאוד בטלויזיה.

מריבוי ערוצי המדיה נגיע לשאלה חשובה: האם כאשר אתם כותבים לעצמכם רשימת משימות לבצע, האם לערבב משימות אישיות עם עבודה? רוב הסיכויים שרובכם יגידו מה פתאום! למה שאני ארשום משימה ללכת לבנק יחד עם משימה להתכונן למצגת בעבודה. גם אני חשבתי כך עד שקראתי את הספר Making ideas happen ובו הומלץ לאחד את כל רשימות הדברים לעשות לאחת. לאחר שהתחלתי לעשות זאת הבנתי את ההגיון וכמה זה טבעי. הרי אתם יכולים לעשות רק דבר אחד באותו זמן, אז כדאי שתחליטו מה זה יהיה לא משנה לאיזו קטגוריה זה משתייך. ברגע שתשברו את הראש מה יותר חשוב, לענות לשלושה מיילים שקשורים לעבודה, או לקחת את הבלנדר לתיקון, כבר תעשו לעצמם את העבודה כי קשה, לקבוע סדרי עדיפויות עם הזמן המאוד מוגבל שלכם, ובעצם להחליט מה יותר חשוב בנקודת זמן הזאת בחיים שלכם.
עם כמות המידע שהאינטרנט מספק וערימות הדברים שאנחנו רוצים לעשות ביום אחד, אנחנו צריכים כלים לאחד זרמים של אינפורמציה לזרם אחד ולסנן מידע שהוא לא פחות ממדהים ורלוונטי אלינו. אחרי הכל יכולת הקשב שלנו מאפשרת לנו להתרכז בדבר אחד בלבד.

אם במקרה לא שמעתם את המילה החמה ביותר בתחום עיצוב האתרים, המילה היא RESPONSIVE או בתרגום חופשי עיצוב מגיב. הכוונה היא שבעולם בו מגוון המכשירים של המשתמשים הוא כל כך גדול, יש צורך בעיצוב גמיש שיתאים את עצמו לגולש ולמכשירו. אם בעבר מעצבי האתרים התלוננו על כך שהם צריכים לבנות אתר שיתאים את עצמו לארבעה דפדפנים שונים שכל אחד יש לו את הקריזות שלו, המצב הנוכחי מפוצל הרבה יותר והיום יש אינספור טלפונים חכמים בגדלים שונים ומשונים, טאבלטים, פאבלטים (בין טלפון לטאבלט) לפטופים ומחשבים שולחניים. הרעיון של מעצב מוצר כלשהו אשר מעצב עיצוב אחד מדהים שיכול להתאים לכל המשתמשים הפך לפחות רלוונטי כיוון שמשתמש אחד יגלוש באתר במסך בגודל 19 אינץ וגולש אחר יסתכל על האתר במסך מגע בגודל 4 אינץ. חשוב להדגיש שהשימוש במסך מגע הוא לא פחות משנה את חווית המשתמש מגודל המסך והרזולוציה. אם כן הפתרון הפופולארי היום הוא עיצוב רספונסיבי שאומר שמעצב האתר יוצר לפחות 3 ורסיות לכל דף, אחד עבור מסך קטן לטלפונים ניידים, אחד לטאבלט עם מסך גדול יותר או למצב של טלפון שמוחזק בצורה רוחבית והשלישי למחשבים עם מסך יותר גדול. באמצעות פתרונות טכניים עדכניים כגון CSS3 וה-HTML5 העיצוב ישתנה בהתאם לגודל חלון הדפדפן במכשיר של המשתמש. ניתן לראות כיצד עיצוב אתר מגיב לגדלים שונים באמצעות הקטנת חלון הדפדפן וגרירת גבול החלון כך שאתם לאט לאט מקטינים את החלון, ובהתאם משתנים ומסתדרים האלמנטים בעיצוב.

למרות שעיצוב רספונסיבי עושה הרבה גלים, זהו לא הפתרון היחידי לגלישה מותאמת במכשירים שונים. המתמודד מהצד השני של הזירה הוא עיצוב אתר נפרד לחלוטין עבור טלפונים חכמים וטאבלטים. אחד היתרונות על פני העיצוב הרספונסיבי הוא שגרסה למובייל היא פשוטה יותר לפיתוח ולעדכון כיוון שמדובר לרוב על קבצים נפרדים במקום קוד ארוך מאוד ומסובך ששולט על כל מראה האתר בכל גווניו. מאותה סיבה, אתר רספונסיבי הוא מעט יותר כבד כי הוא מוכן לכל מכשיר באמצעות הרבה מאוד קוד ששולט על כל הורסיות של האתר. מצד שני, היתרון של אתר רספונסיבי הוא שניתן לעדכן את תוכן האתר באמצעות מערכת ניהול אחת ששולטת על כל התוכן באתר, בלי תלות אם זה אתר עבור מחשבים או ניידים.

למה זה כל כך חשוב ליצור גרסה כלשהי למכשירים הניידים אתם ודאי שואלים את עצמכם? ובכן יותר ויותר אנשים גולשים במכשירים ניידים ולא רחוק היום בו יותר אנשים יגלשו בטלפונים וטאבלטים מאשר על מחשב אולד סקול. מצד שני, המהירות בה מתחלפים דגמי המכשירים, הרזולוציות של המסכים והחידושים הטכנולוגיים בתחום (אחרי הכל זה תחום מאוד חדש שמתקדם במהירות), הפתרונות לעיצוב עבור המכשירים הללו ישתנו באותה מהירות בשנים הקרובות. אז במידה ואתם הולכים על עיצוב רספונסיבי אתם נותנים מענה לשנתיים-שלוש.

כאשר עושים גרסה למובייל או עיצוב רספונסיבי, לא רק שזורקים את התוכן והתמונות בטור ארוך וצר שדורש המון גלילה, אלא לעיתים קרובות עושים חשיבה מחודשת על התוכן, כשהרעיון הוא שלמשתמשים על הנייד יש פחות סבלנות לקרוא טקסטים ארוכים ובטוח שהם לא מעריכים גלילה אין סופית. הפתרון הוא לעיתים להשמיט אלמנטים שהם לא קריטים ולקצר את התוכן. דברים נוספים שעושים לעיתים קרובות בגרסאות לניידים היא להפוך אלמנטים כלשהם לאינטראקטיביים, כלומר דורשים לחיצה על מנת לראות את כל התוכן או לבחור אופציה. למשל תפריט רגיל באתר בן 10 לינקים יכול להפוך לדרופ דאון שלא תופס הרבה מקום ודורש לחיצה על מנת לבחור באחד הקישורים.

בואו נפרוק משהו מהלב: עיצוב רספונסיבי הוא חתיכת כאב ראש למעצב וגם למפתח. מאוד קשה למעצב רספונסיבי לשלוט על כך שהעיצוב יראה טוב ואחיד בכל מכשיר והוא צריך להיות שומר הראש של בונה האתר כדי לוודא שהאתר נראה מעולה בכל מצב. להיות מעצב אתרים כיום זה שונה מאוד מאדם שמעצב כיסא למשל. בעידן של ימינו מעצב הכסא צריך לתכנן כסא שיתאים את עצמו לבחורה עם טוסיק קטן, אדם ששוקל למעל 100 קילו, אדם שרוצה לעמוד על הכסא כדי להחליף נורה וכו'. לאחר שהמעצב מקלל ויוצר 3 ורסיות עיצוביות לכל עמוד באתר (כאמור עבור 3 גדלים שונים של מסכים), מגיע זמנו של בונה האתר שצריך לשבור את הראש ולוודא שהאתר יראה בדיוק כמו שהמעצב ראה ברוחו, באין סוף דפדפנים, מכשירים, וזה לגמרי לא פשוט.

לאחרונה, במסגרת עבודתי בסטודיו, אני מרגיש שיש שינוי גדול במודעות של הלקוחות שלנו שמעוניינים בהצעה לעיצוב אתר והם מבקשים מאתנו לכלול עיצוב רספונסיבי. הבעיה היא שהם לא מודעים לכמות העבודה שזה דורש. אתר רספונסיבי לעיתים קרובות יהיה כפול במחיר מאתר רגיל, ואת זה הם לא הפנימו עדיין. כמובן שכמו תמיד יש את האפשרות הזריזה והלא רצינית כך שמעצב ומומחה לחווית משתמש לא יהיה מעורב בתהליך הרספונסיבי וזה יפול על מתכנת שיתקתק כך שהעיצוב יתכווץ מבלי לחשוב באיזו צורה זה יקרה והאם האתר נראה עדיין טוב בטלפון נייד. כפי שאתם כבר וודאי מבינים מקריאה בין השורות, אנחנו בסטודיו מעדיפים לא לתת את הפתרון הזה כי אנחנו חושבים שזה לא מקצועי ולא נותן מענה איכותי.

בינתיים צצים פתרונות שונים לעיצוב ופיתוח בדמות גרידים רספונסיביים. עוד לא יצא לי לבדוק אותם ואני אשמח אם מישהו שיצא לו להתנסות יאיר את עיננו. הם לרוב עובדים לפי מספר טורים שצריך לקבוע מראש. רספונסיב גריד סיסטם הוא אחד מהם, והוא עוזר לייעל את תהליך בניית אתר רספונסיבי.

ישנם הרבה חברות ישראליות ובינלאומיות שמציעות המרה אוטומית של האתר לגרסה למובייל. בדר"כ מדובר על מחיר זול יחסית, חד פעמי או על פי מנוי חודשי. לדעתי האישית, כמו רוב הפתרונות האוטומטים, מדובר על פתרון לא טוב. הסיבה היא שאתם מאבדים לגמרי את העיצוב של האתר שלכם. המערכת לוקחת באופן אוטומטי את התוכן ואת הלוגו שלכם ומציגה אותו בצורה יותר מתאימה למובייל, אבל בדרך אתם מאבדים את האופי שלכם ואתם מקבלים אתר גנרי שנראה כמו כל הלקוחות של אותה חברה.

אנחנו עומדים בפתחה של תקופה בה עיצוב אינטראקטיבי מכל סוג, אתר אינטרנט, אפליקציה או משחק מחשב, הפכו למשימה שונה מאוד ממה שהכרנו לפני שנתיים. עקב ריבוי המכשירים שמציפים את השוק, היה צריך להגיע פתרון עיצובי וטכנולוגי שיתמודד עם האתגר הגדול הזה. מה שנוצר הוא דיסיפלינה שונה מאוד מכל תחום אחר של עיצוב. ללא ספק מעצב אתרים או אפליקציות צריך לקבל הכשרה אחרת כיום ואני מתאר לעצמי שיקח עוד כמה שנים טובות עד שנבין את האפשרויות והאקדמיה תלמד את המעצבים לחשוב בצורה אחרת. עיצוב אתרים רספונסיביים מזכיר לי מעט תכנון עיר שנושמת ומשתנה ללא הרף והמעצב והמתכנן צריך לצפות את השינויים ולתת להם פתרון מבעוד מועד. עיצוב רספונסיבי או יצירת גרסה למובייל הוא הפתרון נכון לשנת 2013 והוא ללא ספק יהיה נחלת ההסטוריה בעוד 5-10 שנים, כפי רוב הטכנולוגיות החדשות שאנו מכירים. העניין הוא שריבוי המסכים רק גדל ומסתעף ואנחנו רק בתחילתו של התהליך. בקרוב יצטרפו הטלויזיות החכמות (כרגע הן עדיין לא פופולאריות) עם גדלים ורזולוציות גבוהות במיוחד. עוד קטגוריה הן קונסולות המשחקים והבידור עם חיישני התנועה. ברגע שהחיישנים יהפכו פופולאריים ויחצו את הכביש לעבר המכשירים האחרים, הם צפויים לשנות את חווית המשתמש לחלוטין כפי שעשה העכבר.  וזה עוד מבלי לדבר על המשקפיים של גוגל שיוצרים חווית שימוש חדשה וידרוש תכנון ועיצוב מחדש של ממשקי המשתמש כדי לנצל את הפונטציאל האדיר שלהם.

אתם יודעים שאתם הרבה שנים בתחום האינטרנט כשתחום שהכרתם משתנה לגמרי אל מול העיניים שלכם. במקרה שלי אני מדבר על כל תחום קידום האתרים(SEO)  שעבר מהפכה מוחלטת בשנה האחרונה ואדם מהתחום שהיה מתעורר לאחר שינה טובה של כמה שנים היה מתקשה לזהות את המושגים, את שיטות הקידום, וללא ספק לא היה מצליח לקדם אתר בצורה שעשה זאת רק לפני שלוש שנים.

דבר ראשון התחום התרחב. קידום אתרים הפך בשנים האחרונות לזרוע אחת ששייכת לתמנון רב זרועות כאשר כל זרוע הוא נתיב או שיטה אחרת לשיווק אונליין. שיווק אינטרנטי מכיל קידום אורגני, קידום ממומן, ניהול רשתות חברתיות, affiliates, שיווק בטלפונים חכמים ועוד כמה תחומים שבטח שכחתי.

דבר שני, קידום בגוגל הפך להיות הרבה יותר תחרותי עם מודעות גבוהה של כל החברות לחשיבות העסקית של להיות במקומות הראשונים בגוגל. גם הקישורים הממומנים בגוגל הפכו להיות יקרים יותר ולעיתים לא כדאיים בעקבות התחרות של מפרסמים. כיום, קידום ממומן במקומות יותר חדשים כגון פייסבוק ופרסום במובייל יכול לתת תמורה טובה יותר לכספכם.

אם המושג "תוכן הוא מלך" הוא כבר שחוק ועתיק, הוא הפך לאחרונה להיות הבסיס הרחב, הכיכר הראשית של הדרך בה משווקים היום מותגים, חברות ומוצרים. זה בעצם מה שגוגל ניסו להגיד לנו לכל אורך הדרך, תכתבו מאמרים איכותיים לאורך זמן, תיצרו ערך אמיתי עבור גולשים, והשאר כבר יבוא מעצמו. אבל דרך לא פשוטה זו קוצרה לעיתים קרובות על ידי חברות מקדמי אתרים ערמומיים (רבים מהם מישראל, אחת ממעצמות הקידום בעולם, ושוק עברי קטן שקשה יותר לתפוס מסה של משתמשים) שניסו למצוא קיצורי דרך חוקיים יותר או פחות, תלוי איך מסתכלים על זה. זה לא שגוגל שינו את העקרון הבסיסי לאינדיקציה לאתר איכותי. מההתחלה הם האמינו שאם אתר נותן ערך רב למשתמשים רבים, הוא יומלץ באתרים אחרים על ידי קישורים לאתר. כשהם התחילו לעשות זאת האינטרנט היה הרבה יותר מרוכז, בדומה למדיות ותיקות יותר, ובעלי האתרים היו חברות, מערכות עיתונות, ארגונים גדולים וכו'. בעשר שנים האחרונות, מאז שבלוגים ורשתות חברתיות הפכו לפופולאריות מאוד, ההמלצה היא לא רק מאתרים אלא למעשה מאנשים פרטיים שיש להם ייצוג כלשהו ברשת. בעבר הדרך להפוך אתר לפופולארי היה לתת תוכן איכותי למשתמשים בצורה תדירה וכך לאט לאט האתר יצבור תאוצה ובאופן טבעי יקבל קישורים מפרגנים מאתרים שונים. מה שקרה למעשה, הוא שנוצרה תעשייה שלמה שהצליחה ליצור את העניין הזה בצורה מלאכותית ובאופן מהיר יחסית (כמה חודשים) על ידי יצירת קישורים ברחבי האינטרנט באתרים ובלוגים רבים ששייכים ברובם לחברת הקידום. העידן הזה הפך לפחות רלוונטי בעקבות כמה עדכונים מסיביים של גוגל שמצאו דרך לא להתייחס לקישורים שיצרו מקדמי האתרים. עדיין ניתן למצוא קיצורי דרך, אך בהסתמך על השנה האחרונה, עדיף לשווק אתר בצורה ישרה ובטוחה וכך למנוע מהעדכונים הבאים של גוגל (שעדיין ממשיכה ליעל את המלחמה בספאם וקידום האתרים) לגרום לירידה חדה בדירוג האתר.

איך גוגל דירגו אתרים עד היום

הצורה שגוגל דירגה אתר בתחילת הדרך מורכבת מאינספור חישובים, אך בגדול ניתן לחלקה על-פי שתי קטגוריות ראשיות:

1. כמות התוכן ומילות המפתח שמופיעים בדף האינטרנט: הקלוונטיות של המילים אותן מחפש המשתמש עם תוכן שמופיע בדף אינטרנט מסויים. כלומר דף עם הרבה תוכן ושיכיל כמה פעמים את המונחים, ידורג גבוה במונחי המפתח. אם בהתחלת הדרך מקדמי אתרים היו מעמיסים את מונחי המפתח בדף, כך שלכל עין אנושית מאומנת, ברור למשתמש שהדף בו הוא נמצא נכתב יותר עבור לרובוטים של גוגל מאשר למשתמש אנושי. ככל שהתקדם הזמן גוגל הצליחו ליצור ראיית עולם כמעט אנושית לגבי היכולת להבין האם התוכן הוא טבעי והגיוני. באופן כללי המשימה של לנסות להבין תוכן באתר בצורה דומה למשתמש רגיל היא אחת מהמטרות הראשיות של גוגל כמנוע חיפוש שמעוניין שדפים יהיו נוחים לקריאה, עם תוכן איכותי ושנועדו לקריאה ע"י הרבה אנשים.

2. קישורים רלוונטיים ממקורות חיצוניים: החידוש של גוגל כאשר הם פרצו ב-98 היה שהדרך של גוגל לדעת אם אתר או דף מסויים הוא איכותי, הוא על ידי בדיקת הקישורים שמפנים אליו. ככל שיהיו יותר אתרים שיפנו לאתר שלי, כך האתר שלי יעלה בדירוג. הטקסט הכחול לרוב שיופיע בקישור ונקרא טקסט עוגן anchor text, ישפיע לטובה במיוחד אם מונחי המפתח שרוצים לקדם יופיעו בו.

מה השתנה?

בהמלך השנים, מכיוון שאנשים ניסו בכוח לרשום מילות מפתח בתוך הקישורים שהם הוציאו החוצה, נפוץ מאוד לראות עדיין היום, קישורים מצחיקים שלא קשורים לא לפסקה בו הם נכתבו, לא לנושא המאמר, ולעיתים לא לאתר אליהם הם הצביעו. גוגל התחילו להתייחס בחשדנות כלפי קישורים שחוזרים על עצמם יותר מדי פעמים מכיוון שזה פשוט לא טבעי. קישורים שנחשבו נחותים כגון "פרטים נוספים" או פשוט הכתובת של האתר, נחשבים על ידי גוגל אמינים והגיוניים.

לאחרונה גוגל הולכים עוד צעד קדימה בנטישת הרעיון שרק לינקים לאתר מעידים על איכותו. הם עושים זאת על ידי קידום הרעיון של מותגים. כאשר נכתב שם של חברה או אדם הרבה מאוד פעמים ברחבי האינטרנט, גוגל מזהה את זה ומוסיפה נקודות זכות למותג זה. כלומר, בלי קישורים, במידה ונכתב שם החברה שלכם אלפי פעמים באינטרנט, במידה וגוגל מזהה שהאתר שלכם הוא האתר של המותג, הוא יבין שלציבור יש עניין בנושא. הבעיתיות של מותגים היא הנדידה האיטית שלדעתי גוגל עושה מדירוג אתרים על ידי איכות (באמצעות מערכת המלצות) לקביעת מיקומים לפי רייטינג ופופולאריות.

למרות שפייסבוק הוא היריב המר של גוגל בעולם האינטרנט, גוגל הבינו שהמידע שהמתחרה מספקת להם הוא חשוב מאין כמוהו. כאשר אדם פרטי רושם סטטוס שגורם להמון אנשים להגיב ולעשות לייק, כנראה שמדובר שנושא שמעניין את הציבור ולכן זוהי כנראה אינדיקציה לעניין בעל ערך. (זה נכון שפרובוקציה זולה יכולה גם להיתפס כאיכות אבל לרוב אין זה המקרה). מהסיבה הזאת גוגל עוקבים באופן צמוד אחרי פעילות בפייסבוק וקישורים לאתרים שגורמים לפעילות חברתית. כמובן שגוגל מתבוננת בצורה דומה על פעילות בגוגל פלוס ואולי אף יותר ממניעים אינטרסנטיים. במידה ויש לכם פרופיל גוגל פלוס פעיל, כדאי לחבר את החשבון של הכותב למאמרים אותו הוא מפרסם באתר ובצורה זו גוגל תסמוך יותר על זהות הכותב ובנוסף יהיה תמונתו תופיע בתוצאות של גוגל, דבר שיעזור רבות לשיפור ההקלקה במנועי החיפוש, במידה והתמונה טובה 🙂

כמויות גדולות של משתמשים שעושים לייק היא קשה לזיוף, אך גוגל לא מזלזלים באפשרות ועובדים על שיכלול האלגוריתם העתידי שלה כדי למנוע מצב שפרופילים וירטואליים ישפיעו על דירוג האתר. גם רשתות אחרות שיש למשתמשים זהויות פעילות נצפות ונכנסות לדירוג. טוויטר מהווה אינדיקציה לבאזז מיידי בנושא גלשהו וגוגל סורקת את טוויטר לעיתים קרובות כדי להבין איזה נושא חם ברגע זה.

כאשר מאמר הוא מעניין ואנשים רבים קוראים, המשתמשים מעוניינים יכולת להגיב. מלבד אתרי חדשות ישראלים בהם מרבית התגובות לא שווים התייחסות, בהרבה כתבות באינטרנט, האינפורמציה המעניינת ביותר נמצאת בתגובות של הגולשים. חשוב שתהיה אפשרות של תגובות מתחת לכתבה באתר שלכם. זוהי עוד אינדיקציה עבור גוגל לראות שהתוכן מעניין ואנשים רבים מתעניינים. כאשר יש תגובות, התוכן בדף ממשיכה להתעדכן הרבה אחרי שהמאמר פורסם וגם לזה גוגל מתייחסת בצורה חיובית.

יוטיוב זה עוד מקום מצויין לשיווק אונליין וסרטון מוצלח יעזור לאתר לחשוף את עצמו לגולשים רבים. הבעייה היא שליצור סרטון טוב לרוב לוקח הרבה זמן וכסף, אבל אין תחליף לשכור את שירותיו של אדם מקצועי שיצלם ויערוך את הוידאו. אם כבר החלטתם להשקיע, אתם יכולים לצלם בכמה שעות טובות חומר גלם שיספיק לסדרה של 10 סרטונים של 5 דקות ולטפטף כל שבוע סרטון חדש ביוטיוב, וכמובן להטמיע את הסרטון באתר שלכם.

בדומה לסרטונים, גם גרפיקה ותמונות אטרקטיביות, מעניינות, מלמדות או מצחיקות, הם קלות לשיתוף, מאוד ויראליות ויכולות להסתובב בפייסבוק במסך שבועות. אפשר גם לאפשר לאתרים אחרים לשלב אותם אצלם תמורת קישור.

אחת הדרכים המומלצות היא שיתוף פעולה בין כותבים טובים חיצוניים שמקבלים פלטפורמה לכתוב ולפרסם את עצמם ובין בעלי האתר או הבלוג שמקבלים תוכן איכותי. אתם יכולים להיכנס לנעליים של שני הצדדים ולכתוב גם ככותבים אורחים בבלוגים חשובים בתחום שלכם תמורת קרדיט ולינק (לא לחזור על אותו נוסח קישור אלא לעשות משהו טבעי ומשתנה).

כמויות התוכן הירוד שנוצרו בעשור האחרון, שנכתבו על ידי אנשים או מחשבים עבור קידום אתר כלשהו יצרו הררי מילים ללא משמעות ולמעשה זיבלו את המרחב הדיגיטלי שלנו. האינטרנט מלא בתוכן כזה שמבזבז לאנשים את הזמן ולא נותן שום ערך. להיפך, הוא הפך את החיפושים שלנו לפחות רלוונטיים, דחק את התוכן האיכותי לדפים משניים והפך את גוגל ומנועי החיפוש האחרים, לפחות אפקטיביים במציאת תוכן. מאמרים אלה נכתבו במיוחד עבור רובוטים של גוגל והכותבים שכחו שבעצם אנשים אמורים לקרוא את בליל המילים שנוצר. כל מה שעניין את מקדמי האתרים הוא שיהיה ניתן להכניס כמה מונחי מפתח שתקועים במאמר בצורה לא טבעית ולהוציא קישורים חורגים ללקוח ששואף נואשות להתקדם בגוגל. התופעה הזאת גרמה לכך שכמויות הזבל שמצויות באינטרנט עלולות לעלות במספר על תוכן אמיתי. רק לאחרונה גוגל מצליחים לגבור על חלק משמעותי מהספאם, אבל זוהי מערכה שלעולם לא נגמרת אלא רק משתכללת.

זה היה רק על קצה המזלג השינויים הגדולים שקרו בשנה-שנתיים האחרונות בתחום קידום האתרים והשיווק באינטרנט. אתם מאוד מוזמנים לשאול שאלות בתגובות או להוסיף עוד מגמות ושיטות שיווק. אני בטוח שלא הצלחתי לכסות את הכל.

לא משנה אם אני מעצב אפליקציות לסמארטפון או לדפדפן, יש כמה שלבים בתהליך שאני מאוד ממליץ להשקיע בהם, על מנת שבסופו של דבר תהליך העיצוב יהיה חלק יותר וחווית המשתמש והעיצוב יצא מוצלח יותר.

אנחנו נכנסים למערכה כאשר יש כבר רעיון ברור לאפליקציה ואולי אפילו מודל עסקי מגובש וכעת הגיע הזמן לעצב ולפתח את האפליקציה.

מומלץ להתחיל לעבוד על בריף עיצובי טקסטואלי שיענה על שאלות כגון: מי הם המשתמשים שהולכים להשתמש באפליקציה? מה הגיל שלהם? מהי מטרת ה-APP ואילו פונקציות הם המהותיות ביותר? איזו תחושה אתם רוצים להעביר? מי הם המתחרים וכו'. עם המידע הזה תוכלו להתקדם לשני כיוונים במקביל:

1. המעצב יצטרך לעבוד על תדמית מתאימה לאפליקציה שתכלול לוגו, סלוגן, פונטים וצבעים. הבריף יעזור לו מאוד להבין את האפליקציה ואת המשתמשים העתידיים שלה.

2. כתיבת אפיון (מפרט) של האפליקציה היא יריית הפתיחה של תכנון היישום עצמו.

לרוב הכל מתחיל באפיון טקסטואלי, אפרורי, שמישהו קדח וכתב באישון לילה, סעיפים על גבי סעיפים שבגדול מתארים מה יש בכל מסך ומה קורה כאשר לוחצים על האלמנטים השונים במסך. מבלי לשים לב, כותב האפיון כבר מחלק את האפליקציה למסכים ולמעשה חורץ חלק משמעותי מחווית המשתמש. זה לא שאי אפשר לשנות אח"כ, פשוט הרבה יותר קשה לחשוב ולעלות על דרך אלטרנטיבית לאחר שמישהו כבר כתב פתרון. אני מציין את זה רק כדי להיות מודע לקריטיות של שלב זה.

לאחר שכותבים בצורה מסודרת את כל מה שאפשר לעשות באפליקציה ומתארים בצורה טקסטואלית, כדאי ליצור flow הגיוני שיוזר יעבור תוך שימוש באפליקציה. הכוונה היא לתאר מסלול הגיוני שרוב היוזרים יעברו ולתאר את הלחיצות שלהם והדברים שהם יראו ויצטרכו לבצע. שלב זה יוכל לעזור לכם לחשוב מחדש על האפיון שכתבתם ויש סיכוי גדול שתמצאו דרכים קצרות ונוחות יותר עבור המשתמש  כדי לבצע את הפעולות הבסיסיות ובכך לחסוך לו כמה תסכולים בחיים.

עכשיו מגיע הכיף ובו יוצרים תרשימים שנקראים WIREFRAMES  שמתארים את המסכים, את האלמנטים במסכים ואת הממשק בצורה גרפית שהרבה יותר קל להבין ולעכל. עושים זאת באמצעות שרטוטים סכמטיים / טכניים שמתארים את מה שמופיע במסך. חשוב מאוד לא לעסוק בעיצוב ואסטתיקה של המסכים למרות שזה מאוד מפתה. לא מתעסקים בצבעים ופונטים אלא ממקמים את התוכן שיופיע בכל מסך, הכפתורים וכל שאר האלמנטים. אם עד עכשיו השתמשנו במעבד תמלילים בסיסי על מנת לכתוב את האפיון הטקסטואלי, יצירת wireframes דורשת תוכנה יותר גרפית. אם לא בא לכם לשלם על תוכנה יעודית, ההמלצה שלי היא Moqups, תוכנה חינמית ומדהימה שתעזור לכם ליצור בקלות wireframes. אתם יכולים גם ליצור עם Powerpoint, Illustrator או תוכנות יעודיות שעולות כסף כמו Balsamiq. תוך כדי שתיצרו את המסכים תנסו לחשוב על כל האפיון מחדש ואל תקחו שום דבר מעליו. רק כאשר תראו בצורה ויזואלית את המסכים השונים, תוכלו לאתר בעיות ולחשוב על פתרונות שיפשטו את השימוש באפליקציה. בשלב זה תוכלו כבר להחליט לגבי מיקומים, גדלים, דרכי ניווט וחלוקה למסכים.

השלב הבא הוא לא הכרחי אך הוא מאוד מומלץ והוא להפוך את ה-wireframes  (האם למישהו יש רעיון למילה עברית?) ל-prototype  (לפעמים נקרא mockup). הכוונה היא להפוך את השרטוטים עליהם עבדתם ולהפוך אותם לאינטראקטיביים. לחיצה על כפתור כלשהו יעביר את המשתמש למסך המתאים וכך תוכלו ליצור הדמייה לשימוש אמיתי באפליקציה. זהו בעצם השלב האחרון שבו תוכלו לקחת החלטות מהותיות לגבי חווית המשתמש מבלי ללכת אחורה כמה צעדים. (לאחר העיצוב / הפיתוח שינויים יעלו לכם זמן וכסף מכיוון שתצטרכו לעצב / לפתח שוב חלקים שכבר עשיתם). תוכלו ממש להרגיש איך האפליקציה עובדת וכמה קל או קשה להשתמש בה. לאחר שתסיימו לקשר את כל המסכים באמצעות לחיצה על כפתורי הניווט, אני ממליץ שתושיבו על מחשב שלכם כמה משתמשים שונים ביכולות ההבנה שלהם והנסיון הטכני שלהם , ותנו להם להשתמש באפליקציה, כאשר אתם עומדים ומתבוננים מאחורה. תוכלו אף לתעד אותם עם תוכנה שמקליטה בוידאו את המסך שלכם ואת הלחיצות (על מנת לנתח זאת לאחר מעשה), או לצלם במצלמת וידאו רגילה שתקלוט מה קורה מחוץ לעולם המחשב. איך התנהג המשתמש כאשר הוא לא הבין משהו? האם הוא התעצבן? האם הוא שמח בשלב כלשהו? זהו הדבר הקרוב ביותר לאפליקציה מושלמת שתגיעו אליו לפני כל תהליך העיצוב והפיתוח שיקח כנראה חודשים לא מעטים. לאחר שתראו איך אנשים שונים משתמשים באפליקציה, מה הם מבינים ובמה הם מסתבכים, תוכלו לחזור ל-MOCKUP ולשנות כמה דברים ברמת הניווט, התוכן או סידור המסכים.

שאלה לא פשוטה היא באיזה שלב כדאי להתחיל לעבוד על התוכן. לדעתי הטיימינג הנכון לכך הוא בין יצירת ה-WIREFRAMERS  להפיכתם ל-mockups. כותב התכנים יקבל את התרשימים של המסכים ויצטרך למלא אותם בתוכן אמיתי שיעזור למשתמש להבין בקלות איך מפעילים את האפלקיציה או להנות מהדרך בה התוכן רשום. לכותב התכנים יהיו חיים קלים יותר בזכות זה שהוא יוכל לראות את המסך בצורה גרפית וכך יבין יותר בקלות מה הוא צריך לכתוב. פה כנראה יהיה דיונים בין יוצר ה-WIREFRAMES לאיש התוכן לגבי כמות הטקסט שכדאי לשים בכל מקום. לעיתים איש התוכן ירצה להכניס הרבה יותר תוכן מהמקום שיעד לו המתכנן. אני בדר"כ חסיד גדול של פשטות ויצירת הנאה לכן לדעתי תוכן טוב הוא טקסט קצר וכיפי. כאשר ה-mockup יהיה כבר מוכן, הוא כבר יכיל תוכן אמיתי (ולא lorem ipsum) ויאפשר בדיקה אמיתית של האפליקציה על ידי משתמשים וכך תוכלו לבדוק גם את הבנת המשתמשים של התוכן והאם הצורה ש"פיזרתם" את התוכן היא נכונה או ניתן לשפרה.

לאחר בדיקת ה-PROTOTYPE  עם משתמשים אמיתיים שיובילו כנראה למסקנות חדשות, מעצב האפליקציה יתחיל לעבוד על עיצוב המסכים עצמם. הוא כמובן ישאב את השפה הויזואלית מהלוגו, ויחד  עם מסכי ה-WIREFRAMES , הוא יקבל את כל התנאים להצליח ליצור אפליקציה יפה, מגניבה ומהנה לשימוש. תפקיד המעצב יהיה לעבור מסך מסך ולעצב את כל האלמנטים: התוכן, סרגלי הניווט, מסך הפתיחה (אשר נקרא splash), מצבי מעבר עכבר, הודעות שגיאה והצלחה, אנימציות במידה ויש וכל אלמנט ויזואלי נוסף. המעצב יצטרך ליצור אייקונים מתאימים, לבחור סכמת צבעים וליצור אפליקציה שתראה אסתטית, נוחה לשימוש ושמעבירה את התחושה שאותם אתם רוצים להעביר למשתמש. המעצב יצטרך להכיר את הפלטפורמה (אייפון או אנדרויד לדוגמא) עבורה הוא מעצב כדי לדעת מה הרזולוציה בה הוא צריך לעצב, מהם האלמנטים הקבועים במערכת ההפעלה ומהם הדרישות של חברת אפל או גוגל לעיצוב.

השלב הבא יהיה לקחת את הגרפיקה ולחתוך אותה עבור המפתחים שיעבדו על קוד האפליקציה. לעיתים המעצב הוא זה שחותך את העיצוב ולפעמים המפתח מעדיף לעשות זאת בעצמו כדי למנוע פינג פונג תקשורתי מיותר.

זה היה מעבר זריז, על קצה המזלג, על שלבי העבודה בתהליך של עיצוב אפליקציה, מתוך הנסיון שלנו כסטודיו לעיצוב אפליקציות. חשוב לציין שאין נכון או לא נכון וכל מעצב או חברה עובדים במתודולוגיה מעט שונה. אתם מוזמנים להציע רעיונות ולכתוב את שיטות העבודה שלכם בתגובות למטה.